חוקי פוקר

חוקי הפוקר משתנים בין בתי קזינו, ואף ניתנים לשינוי על ידי השחקנים במידה ואתם שחקנים חובבנים המשחקים יחד.
להלן חוקי הפוקר המקובלים, של המשחק הפופולארי פוקר טקסס הולדם:

• לפני המשחק עליכם לקבוע מספר חוקי יסוד התחלתיים: מהו הימור הבליינד הגדול, ומהו הימור הבליינד הקטן (ההימור ההתחלתי שכל שחקן חייב לשים בהתאם לתור שלו). כמו כן, עליכם לקבוע האם אתם משחקים את המשחק על פי חוקי "ללא גבולות" (כלומר מותר להמר על כל סכום) או להגביל את מקסימום ההימור לסיבוב.
• השחקן שיושב משמאל לדילר שם את ההימור ההתחלתי הגדול שנקבע, והשחקן שיושב מימין לדילר שם את הסכום ההתחלתי הנמוך שנקבע. הרעיון הוא להכניס אקשן למשחק פוקר, כדי שיהיה על מה להמר מההתחלה.
• כל שחקן מקבל מהדילר שני קלפים אישיים. ומתחיל סיבוב הימורים ראשון. הרעיון הוא להסיק משני הקלפים שקיבלתם מה הסיכוי לקבל יד חזקה. בדרך כלל סכום ההימורים בשלב זה נמוך, אבל אין חוקי פוקר שקובעים זאת, זה גם זמן נהדר לבלף וליצור מתח אצל האחרים.
• לאחר סיבוב ההימורים הראשון, הדילר מחלק שלושה קלפים שפתוחים על השולחן ("פלופ") כל השחקנים יכולים להשתמש בקלפים הללו על מנת ליצור יד. ומתחיל סיבוב הימורים חדש. ככל שהמשחק יתקדם- כך יעלה סכום ההימור.
• חוקי הפוקר קובעים, כי במידה ושחקן אינו מעוניין להמשיך ולהמר – הוא פורש. (כמובן שללא הסכום שכבר השאיר בקופה).
• לאחר סיבוב ההימורים השני, נפתח קלף נוסף על השולחן ("טרן") אשר כמו השלושה הקודמים מסייע לצירופים. נפתח סיבוב שלישי.
• לאחר הסיבוב השלישי, מגיע הקלף הקהילתי האחרון- "הריבר", שלאחריו כולם כבר יודעים מה היד הכי חזקה שאפשר להגיע איליה. אין חוקי הימורים לגבי גובה ההימורים, אבל בשלב הזה בד"כ סכומי ההימורים הם הגבוהים ביותר.
• חושפים את הקלפים- ומגלים מי ניצח.
• לא לשכוח! פוקר הוא המשחק היחידי שחוקי לבלף בו- אפשר לעשות את עצמכם בטוחים, ולגרום לאחרים לפרוש, גם אם יש לכם יד חלשה.